דימוי גוף בגיל ההתבגרות- איך לגדל נערה שאוהבת את עצמה

אמא, כדאי שתדעי שכ-60% מהנערות בישראל מתמודדות עם אתגרי דימוי גוף, אבל יש גם חדשות טובות – לך, אמא, יש מה לעשות. תקופה זו של התפתחות וגילוי עצמי, יש לך, כאמא, הזדמנות לעצב תפיסת גוף בריאה אצל הבת שלך. במאמר זה נחלוק כלים מעשיים ליצירת שיח מעצים על גוף ובריאות, שיסייע למתבגרת שלך לפתח יחס חיובי וריאלי לגוף המתפתח שלה

כל ההורים – בין אם אימהות או אבות – שואפים לגדל ילדים שמחים ובריאים. זו השאיפה הכי טבעית. אבל מה לעשות כדי לוודא שהילדה שאנחנו מגדלים בבית תתמודד עם גיל ההתבגרות בצורה חיובית ותרגיש טוב עם עצמה? וגם – איך להתמודד כשיש בבית נערה (או ילדה שהופכת לנערה – תלוי איך מסתכלים על המצב) שאולי לא מרגישה טוב עם עצמה, מול המראה? דימוי גוף בגיל ההתבגרות משפיע על התפיסה העצמית של נערות, וחשוב להגיע אליו ערוכות.

גיל ההתבגרות הוא תקופה של שינויים גדולים במראה החיצוני. הנערות עוברות שינויים גופניים משמעותיים (גם נערים, אבל לא בהם המאמר הזה יתמקד), ולא תמיד קל להן להתרגל למבנה ולגודל החדש של גופן. למעשה, דימוי גוף הוא אחד הנושאים שהכי מעסיקים נערות.

מה המספרים מראים? מחקרים עדכניים מגלים תמונה מדאיגה: כמעט מחצית מהנערות (46%) (לעומת רבע מהנערים) לא מרוצות ממבנה גופן. בנוסף, 12% מהבנות (ו-17% מהבנים, אם אתם סקרנים) דיווחו שהן אוהבות את המראה שלהן.

חשוב שנבין: חוסר שביעות רצון מהגוף יכול להוביל למצוקה נפשית רצינית, להתנהגויות אכילה לא בריאות, ואפילו לצעדים קיצוניים לשינוי המראה, כמו ניתוחים פלסטיים בהמשך.

בתור אימהות, חשוב שנהיה ערות לנושא הזה, ונשים לב לאופן שבו הילדות שלנו מדברות על גופן ועל המראה שלהן. שיח פתוח, תומך ומקבל יכול לעזור להן לפתח דימוי גוף בריא יותר, ולהתמודד טוב יותר עם השינויים שהן עוברות.

אם אתן מזהות שהבת שלכן מוטרדת מאוד מנושא דימוי הגוף, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית. לפעמים שיחה עם איש מקצוע יכולה לעזור מאוד בהתמודדות עם האתגרים של גיל ההתבגרות.

דימוי גוף הוא התפיסה שלנו של איך שהגוף נראה – התפיסה מערבת תפיסות אובייקטיביות וסובייקטיביות שלנו, וכן דעות לגבי הגוף שלנו. אני יכולה להרגיש שהגוף שלי לא עומד בסטנדרטיים מסוימים. יש מי שאומרים שדימוי הגוף מערב התנהגויות – למשל, איך אני עומדת ואיך אני תופסת מרחב. עם זאת – דימוי הגוף קשור בעיקר לתחושות פנימיות. יש מי שמבלבלים בין דימוי גוף, בטחון עצמי ודימוי עצמי וכדאי לעשות סדר:

ביטחון עצמי הוא האמונה שלנו ביכולות שלנו, בערך שלנו ובעצמנו. ביטחון עצמי גבוה מסייע לנערות להרגיש בטוחות בעצמן, לקחת סיכונים ולהתמודד עם אתגרים. ביטחון עצמי נמוך גורם לנו לפקפק בעצמנו, להימנע ממצבים חדשים, לחשוש מכישלון ולחוש שאנו לא מספיק טובים.

דימוי עצמי הוא האופן בו אנו תופסים את עצמנו, את הזהות שלנו ואת התכונות שלנו. דימוי עצמי חיובי מאפשר לנערות לראות את עצמן באור חיובי ולהאמין בעצמן.

הקשר בין שלושת המושגים הוא מורכב ודו-כיווני. דימוי גוף חיובי יכול לתרום לביטחון עצמי גבוה ולדימוי עצמי חיובי, משום שאנו מרגישים טוב עם עצמנו ועם גופנו. לעומת זאת, דימוי גוף שלילי עלול לפגוע בביטחון העצמי ובדימוי העצמי – במצבים שבהם מתביישים בגוף ומרגישים שהוא פוגע בערך שלנו. זה עובד גם לצד השני - ביטחון עצמי גבוה יכול לחזק את דימוי הגוף, משום שאנו מקבלים את עצמנו כפי שאנו, ללא קשר לסטנדרטים חיצוניים. דימוי עצמי חיובי יכול גם הוא לתרום לדימוי גוף חיובי ולביטחון עצמי גבוה, משום שאנו מעריכות את עצמנו ורואים את עצמנו באור חיובי.

גיל ההתבגרות הוא התקופה שבה הגוף משתנה – בנות מתפתחות בקצב לא אחיד, והשינויים משמעותיים. יש מי שגבהה קודם, מי שקיבלה מחזור ומי שגדל לה החזה. נערות תוהות איפה הן על הרצף, ומה החברות שלה חושבות על זה. אם דימוי גוף משתנה בהתאם לדעה שלנו על הגוף – כאן משנה דעת הקבוצה; בצירוף ההורמונים – נוצרת סערה מושלמת שקל ליפול בה ושמשפיעה, כמובן, על הדימוי הגוף של הנערות.

אם את, בתור אמא, תוהה איך להעניק לבת שלך חוויה חיובית של התבגרות, בדרך לדימוי גוף חיובי, את לא לבד. כמעט כל אישה כיום יכולה לומר שחוותה אתגר (או אפילו קושי) בדימוי הגוף במהלך גיל ההתבגרות. אין אישה שעברה את גיל ההתבגרות מבלי שהשאלה "האם אני נראית מספיק טוב?" חלפה במוחה. יש מי שעוברות את השלב הזה בצורה קלה וחיובית ויש מי שעוברות אותו בצורה קשה, שמתאפיינת בחרדה, דיכאון, הפרעות אכילה ועוד.

גם מישהי שחשבה שהיא נראית טוב נאלצה לבדוק אם המראה שלה "יפה מספיק", כשעולה השאלה "מה זה יפה". אם עמדתי בכל התנאים האלו, זו עדיין תוצאה של מבחן, שנשים "סוחבות". התרבות משפיעה מאוד על מה שנחשב מבחינתנו לרצוי. כן, גם אם אתן בבית ש"לא רואה טלוויזיה", ומקפיד לפקח על התכנים; זה משפיע על כולם, במיוחד על נערות שנחשפות לדעות של חברותיהן, והמדיה שסובבת אותן משפיעה מאוד.

בתור אימהות, אנחנו צריכות לשאוף לחשוב ולהעביר לבנות שלנו תפיסה של הגוף ככלי שמשרת אותנו – כמה אני בריאה, כמה אני יכולה לשחק עם חברות, כמה אני יכולה לרוץ לתפוס את האוטובוס – אלו השאלות שאני ארצה להתמקד בהן. אם הנערה, למשל, שחיינית מקצוענית, היא צריכה להעניק לגוף שלה תשומת לב, כי הוא בפעילות מאתגרת שסוחטת אותו עד תום. אנחנו רוצים להעניק לגוף כלים שישרתו אותו, וזה משתנה מנערה לנערה. זה גם בסדר לא לדעת מה הדרך הכי טובה, וזה בסדר לנסות דברים שונים ולהיות פתוחות.

בואו נהיה עם הנערה איפה שהיא נמצאת - היא מרגישה נורא? נעזור לה להתבונן על זה ולבחון – האם זה נורא? את יותר נמוכה מכולן וזה נורא? למה את חושבת שזה נורא? אולי זה יושב על עוד דברים? שם נוצרת שיחה רלוונטית.

לא תמיד ההורים חשופים לשיחות שהמתבגרת שלהם מנהלת עם החברות ועם הסביבה, או אל המסרים שהיא מקבלת ממנה, אך הנושאים האלה עשויים לעלות בבית, וחשוב להקשיב היטב כדי למנף את זה, ולנצל את ההזדמנות לטובת שיחה בנושא.

כשאנחנו רוצות להיות מודל לדימוי גוף חיובי – חשוב לשים לב בדיוק על מה אנחנו אומרות לבנות שלנו על עצמנו. תוכלי לומר, למשל, "אני הולכת לחדר כושר כדי שאוכל להרים דברים כבדים" – ככה את, אימא, מתמקדת בתפקוד של הגוף שלך ולא בנראות שלו. יש אמהות שתוהות, כשהן רוצות לשמש דוגמה לבנות שלהן – "איך לאהוב את עצמי?" וזו שאלה חשובה, שטוב שהתעוררה (עוד על כך, בהמשך).

אם הנערה רוצה לשפר משהו בגוף שלה, כדאי לשאול מה היא רוצה להשיג. היא עשויה לומר שהיא רוצה להיות שחקנית כדורגל, לרוץ למרחקים וכדומה – ואז, אפשר להתאמן ולהשיג את המטרות האלו; אפשר לשאוף לגוף שיכול לתפקד בצורה מסוימת וזה עדיף ממטרות של גוף שנראה בצורה מסוימת.

בני הנוער מקבלים היום מסרים טובים יותר מבעבר, בכל מה שקשור לדימוי גוף. אבל מבחינות רבות מבולבלים לגבי מה האידיאל שיש לשאוף אליו; אם בעבר התפיסה הייתה שגוף רזה הוא גוף טוב, כיום יש עוד כמה שיחות שמתנהלות בו זמנית – יש מסר שמדבר על תפקוד הגוף, אך עדיין מועבר מסר על חשיבות שמירת הרזון. חוץ מהם, יש עוד מסרים מבלבלים, למגוון כיוונים. בתור אמהות, אנחנו רוצות להעניק לנערה את הדרך למצוא את הקול שלה בים המסרים. להקשיב לנערה יהיה הרבה יותר משמעותי מאשר להגיד לה.

המדיה החברתית בנויה כך שמצב לא פשוט יכול בקלות להפוך להרבה יותר מסובך. נערות מוקפות במסרים ממגוון כיוונים – ובסושיאל יש שלל מסרים, שיוצרים תיבת תהודה בהתאם למה שמטריד את הנערה. בחוויה של הנערה – כולם ככה. התפיסה המוטעית שנוצרת היא שמה שמעסיק אותה מעסיק את "כל העולם", וזה נובע מכך שהחברות שלה פחות או יותר דומות לה – ואז, באופן טבעי (זה נחשב טבעי, עכשיו כשאנחנו מבינים איך עובד אלגוריתם של רשת חברתית) – בפיד שלה הכל דומה לנושאים שכולן מתמודדות איתם; אם החברות שלי חושבות שהכי טוב להיות רזה/ גבוהה/ בלונדינית או כל דבר אחר, האלגוריתם יראה בפיד שלי בלונדיניות רזות וגבוהות. צריך לזכור שככה אלגוריתמים עובדים, ולהזכיר שככה עובדת המדיה, ואין פה אמת או עובדות; זה חלק מובנה באלגוריתם, שכולנו נהיה מוקפים במה שגורם לרגשות חזקים. והרגשות השליליים הם חזקים יותר מהחיוביים – בעיקר כעס או עצב. תכני אהבה עצמית פחות נפוצים, ולא גורמים לנערות להקליק או לפעול בדרך מסוימת, אך כאב וצער כן. אנחנו רוצות לדעת את זה, כאמהות, ולהפוך את המדיה לדבר שקוף.

כדי לסייע לנערה לפתח דימוי גוף חיובי יותר, חשוב להסיט את המיקוד במראה הגוף שלה, לתפקוד שלו - גישה זו יעילה גם אם בתך מרגישה לא בנוח עם גופה. בתור האמא, את יכולה לעזור לה לזהות ולהוקיר הצלחות גופניות יומיומיות - החל מהליכה ממושכת בקניון ועד להשתתפות בפעילות ספורטיבית.

כשהשיח על הגוף מתמקד בתפקודו ובכיצד הוא משרת אותה, נבנה דימוי גוף חיובי יותר. גישה זו מעבירה את תשומת הלב מהשאלה המגבילה "איך הגוף שלי נראה?" לשאלה המעצימה "מה הגוף שלי מאפשר לי לעשות?". הסטת המיקוד הזו מפתחת הערכה עמוקה יותר לגוף כמכלול יכולות מגוונות, ולא רק כמושא להערכה חיצונית.

עודדי אותה לזהות פעולות יומיומיות - ריקוד, משחק ואפילו ריצה לאוטובוס- כהישגים של הגוף שלה ולהביע הכרת תודה על היכולות האלה. דרך שיחות יומיומיות אלו, את מניחה יסודות איתנים לדימוי גוף חיובי שילווה אותה לאורך זמן, ויסייע לה לפתח ביטחון עצמי שמבוסס על ערכים פנימיים ולא על מראה חיצוני בלבד.

זה ממש בסדר שלנערה יש קשיים וטרדות, אך אם זה הנושא היחידי שמעסיק אותה – זו בעיה, ואז הייתי בודקת מה קורה שם. לא חייבים בהכרח לפנות לטיפול, אך כן חשוב לעצור ולבדוק. "היי, קטע – כבר חודש שהבת שלי מדברת רק על דבר מסוים – לא ראיתי אותה נפגשת עם חברים או הולכת לחוגים" – הבחנתם בזה? שאלו את הבת מה קרה, למה היא לא הולכת לחוג או לחברים, ואז נסו לראות ולהקשיב ברגישות רבה מה התגובה שלה. "אימא, מה את מתערבת לי?" יכולה להיות תגובה מטרידה, אבל זה טריקי, כי באותה המידה זו יכולה להיות תגובה נורמלית לגיל ההתבגרות.

אנחנו אמנם אימהות, עם ניסיון חיים והבנה על העולם, אבל יש דברים שאנחנו לא רואות, וגם אם כן - אנחנו לא אמורות להבין הכל. יש פעמים שאנחנו, האימהות, יכולות לשבת ליד הילדה שלנו ולדבר איתה. אפשר אפילו לשתף אותה ולומר לה שאנחנו מודאגות, ולשאול מה קרה. אולי יהיה לה הסבר כלשהו לשינוי בהתנהגות שלה. אם יש הזדמנות לשיחה – כדאי לנצל אותה. זה יעשה טוב לקשר בינינו, ויעשה טוב לה – בטווח הקצר וגם הארוך.

1. Constructed, H. "Body image, eating disorders, and the media." Adolesc Med 19 (2008): 521-546.