מהי רירית הרחם?
כדי להבין מה היא רירית הרחם, חשוב להכיר את הרחם. הרחם ממוקם באגן האישה. גודלו כגודל ״אגרוף״ של הנערה/אישה והוא בצורה מעט אגסית. הרחם בנוי משריר וכלי דם. השריר יכול להתרחב במהלך הריון מנפח של 5 מ״ל ועד נפח של 5 ליטר. הרחם הוא למעשה המקום שבו יושרש העובר ויתפתח התינוק עד ללידתו.
את החלק הפנימי של הרחם מצפה רירית הרחם, שהיא מעין ״וילון״ שמכסה את הדופן הפנימית של הרחם. הרירית למעשה מתעבה כל חודש, מהיום הראשון של הוסת ועד הוסת הבאה. באם יש ביצית מופרית (שפגשה זרע), ונוצר הריון – הרירית העבה תעזור לשמור על העובר מושרש ברחם לשם גדילה. אך אם הביצית לא מופרית, הרירית שגדלה במהלך החודש, תנשור וזו למעשה הוסת.
תהליך בניית הרירית וחשיבותה
עובי הרירית משתנה במהלך המחזור של האישה. מחזור מוגדר מיום הוסת ועד ליום הוסת שבאה לאחריו (לרוב בין 28-30 ימים). רירית הרחם משתנה במהלך המחזור כתלות בהורמונים שמופרשים ע״י השחלה.
ההורמונים המרכזיים שמופרשים הם האסטרוגן – שגורם לגדילת הרירית, ופרוגסטרון שעולה בעיקר לאחר ביוץ ושומר על אחזקת הרירית שלא תנשור. בתחילת הוסת רמת ההורמונים הינה נמוכה, ולכן רירית הרחם תהיה דקה (סביב 3-5 מ״מ).
עם התקדמות הימים במחזור, השחלה והזקיק המוביל שיגדל לביוץ, גורמים להפרשה של אסטרוגן שמעבה את רירית הרחם. הרירית לרוב תגיע לבין 8-12 מ״מ לקראת אמצע המחזור. במידה ויהיה הריון, הרירית תשאר בעובי זה ובהמשך גם השלייה תתחבר אליה. במידה ואין הריון, לא יהיה המשך של הפרשה הורמונלית, הרירית תנשור, וזוהי למעשה הוסת. לאחר נשירת הרירית שוב הרירית תחזור להיות דקה. (ראה תמונה).
על מנת שאישה תוכל להרות יש צורך ברירית של כ7 מ״מ ומעלה. למרות שיש לציין שיש נשים עם רירית דקה יותר שעדיין נכנסות להריון באופן ספונטני וללא קושי.
מהי רירית רחם הנחשבת דקה?
אין כיום הגדרה מדויקת של עובי רירית דקה, אבל לרוב רירית דקה מוגדרת כרירית פחות מ6-7 מ״מ.
ישנן מספר סיבות שיכולות להוביל לרירית דקה:
1. אנטומיה תקינה – יש נשים, בעיקר נשים רזות שהרירית שלהן דקה, אך עדיין פונקציונלית ולא בהכרח יהיה לנשים אילו קושי להכנס להריון.
2. גלולות – נשים הנוטלות גלולות, למעשה משפיעות על ההפרשה ההורמונלית של אסטרוגן ופרוגסטרון בגוף ועל הורמונים נוספים שמגיעים המוח (כגון FSH LH). באופן פיזיולוגי הגלולות למעשה גורמות לרירית דקה. לכן נשים הבאות לבדיקת רופא.ה שגרתית ובסונר נצפית רירית דקה, והן תחת גלולות, לא צריך לחשוש, הגלולות הן הסיבה. רוב הנשים, ברגע שתפסקנה את הגלולות והמחזור יחזור להיות טבעי ויכלול ביוצים, הרירית תתעבה לגודל המתאים.
3. נשים שהציר ההורמונלי שלהן מדוכא – ישנו מצב פיזיולוגי שאין הפרשה הורמונלית תקינה שמתחילה במוח ומגיעה לשחלה, מצב זה נקרא היפוגונדוטרופיק היפוגונדיזם. הדבר יכול לנבוע ממצב מולד. גם מצב של ירידה משמעותית במשקל יכול להביא לכך. בנוסף, ספורט אקססיבי או סטרס גם הם יכולים לדכא את הציר ההורמונלי. ברגע שהציר מדוכא אין הפרשה תקינה של הורמונים , כולל אסטרוגן שאחראי על בניית הרירית ובנשים אלו נראה רירית דקה. הטיפול במצבים אלו תלוי גורם, למשל הורדת סטרס, עליה במשקל. אם זהו מצב מלידה, על מנת להשיג וסת או הריון ניתן פשוט לתת הורמונים חיצוניים.
4. תסמונת אשרמן – נשים שעברו פעולה ברחם שלהן, למשל גרידה, ניתוח קיסרי, הפלה - מצבים אלו יכולים לפגוע ברירית הרחם וליצור הידבקויות ברירית, מעין שרכות שגורמות לרירית דקה שאינה מתעבה. חשד עולה כאשר אישה מספרת שעברה פעולה ברחם ומאז הפעולה, הוסת מאוד חלשה וקצרה. ניתן גם לעיתים בסונר לחשוד בהידבקויות. הטיפול במצב זה הוא להשלים היסטרוסקופיה – פעולה הכוללת כניסה עם מצלמה קטנה לרחם, ובמידה ויש הידבקויות ניתן לכרות אותן , ולרוב הרירית חוזרת לגדול אחרי פעולה זו.
מהי רירית רחם הנחשבת עבה?
אין הגדרה מדויקת לרירית עבה, אך רירית מעל 15-20 מ״מ בנשים בגיל הפריון נחשבת יחסית עבה. אישה שכבר לא מקבלת וסת והינה במנופאוזה, רירית מעובה כבר תחשב מעל 10 מ״מ.
ישנן מספר סיבות לכך:
1. תסמונת שחלות פוליציסטיות - נשים אלו לעיתים אינן מקבלות וסת בתדירות גבוהה. כך הרירית ממשיכה לגדול ולכן לעתים תמדד להן רירית עבה. בנשים אלו יש חשיבות לדאוג לקבלת וסת לפחות 4 פעמים בשנה, כדי להמנע מהתעבות רירית שיכולה להביא לשינויים טרום ממאירים (היפרפלזיה). לכן ההמלצה היא ליטול גלולות כל חודש, או לפחות לתת גלולות ליצור וסת כל 3 חודשים.
2. נשים בגיל פרה-מנופאוזה – נשים שעדיין יש להן וסת אך נמצאות לקראת גיל המנופאוזה, עבורן הוסתות מתחילות להיות לא סדירות, ויתכנו מרווחים בין וסתות. הדבר יכול לגרום לרירית מעובה, ולעיתים גם דימום מוגבר. במקרים אלו ניתן לתת גלולות הורמונליות או התקן הורמונלי עד שתגענה לגיל שתהינה ללא וסת.
3. היפרפלזיה של רירית הרחם – הנו מצב שרירית הרחם גדלה ומתחילה להראות סמנים טרום ממאירים. גורמי סיכון לכך: נשים שמנות, נשים שלא ילדו, נשים עם סכרת, נשים עם סרטן שד הנוטלות תרופה בשם טמוקסיפן ועוד. הטיפול הוא לרוב מתן טיפול בפרוגסטרון למספר חודשים. אם האישה סימה את תכנית הילודה או נמצאת בגיל המעבר, ניתן להציע לה כריתת רחם.
4. סרטן רירית הרחם – יותר שכיח בנשים מבוגרות ויתבטא לרוב בדימום לאחר הפסקת הוסת. הרירית לרוב מעובה ולא סדירה. במקרה של חשד לסרטן זה יש כמובן להפנות מהר לבירור.
5. פוליפ – לעיתים ברחם יש רקמה נוספת שפירה שנראית בצורת עלה. זו רקמה שאינה סרטנית אך אם היא גורמת לדימום משמעותי בוסת או לדימום בין וסתות יש המלצה לכרות את הפוליפ. לרוב ניתן לעשות זאת בהיסטרוסקופיה. אישה בגיל המנופאוזה עם פוליפ מעל 1.5 ס״מ גם אם לא מדממת ההמלצה לדגום לודא שמדובר בפוליפ ולא בסרטן.
לסיכום:
רירית הרחם הנה חשובה עבורנו הנשים, בעיקר בגיל הפריון על מנת להצליח להרות ולהחזיק את ההיריון. ישנם מספר סבות לרירית דקה שהן שפירות, ומספר סבות לרירית עבה. חשוב תמיד לשלול תהליך סרטני וללכת להערכה אצל רופא.ת נשים.
