חרדה חברתית – מה זה, איך מזהים ואיך ההורים יכולים לעזור

חרדה חברתית היא אחת ההפרעות הנפוצות בקרב בני נוער, והיא נפוצה יותר אצל בנות. החרדה יכולה להתבטא בפחד עמוק מהשפלה, מהערכה שלילית או מכך שהבנות בכיתה לא יקבלו אותן, ובמקרים מסוימים היא יכולה להוביל להימנעות מפעילויות חברתיות בסיסיות וחיוניות. לפי האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה ((APA, 2013 חרדה חברתית שמתעוררת בגיל ההתבגרות ולא מטופלת בזמן עלולה להחמיר, לגרום לדיכאון ולפגוע ביכולת לבנות קשרים חברתיים בריאים גם בבגרות. זיהוי מוקדם, תמיכה רגשית וטיפול מתאים יכולים לסייע לנערות להתמודד טוב יותר עם הקשיים, ולבנות חוסן עצמי וחברתי.

חרדה חברתית היא הפרעה פסיכיאטרית המשתייכת לקבוצת הפרעות החרדה והדיכאון – שתי תופעות שנחשבות ל"קרובות משפחה" בעולם בריאות הנפש. חרדה, בשונה מפחד, היא עיוות בצורת החשיבה. פחד הוא מנגנון טבעי שתפקידו להתריע מפני סכנה ממשית – למשל, אם אדם רואה נחש, התגובה הבריאה היא פחד, שמוביל לתגובה מהירה כמו "הילחם, ברח או קפא". לעומת זאת, חרדה מתעוררת כאשר נוצרת תגובה דומה על סמך מחשבה בלבד, גם כשאין סכנה ממשית בסביבה. כלומר, גם רק לדמיין נחש או לחשוב עליו – עלול לעורר תגובת פחד חזקה, כאילו הוא באמת שם.

מחקרים מראים כי בנות נוער נוטות לגלות רמות גבוהות יותר של חרדה חברתית לעומת בנים, בין היתר בשל נטייה חזקה יותר לרגישות לדחייה חברתית וללחץ חברתי (Fehm et al., 2005) מודעות חברתית מוגברת זו וזהות עצמית מתפתחת, יכולה לתרום לתחושות של מודעות עצמית ופגיעות, במיוחד בקרב בנות שעלולות להתמודד עם ציפיות חברתיות גדולות יותר לגבי הביצועים החברתיים שלהן (Anguyo et al., 2023).

חרדה חברתית היא תופעה מרתקת, בין השאר משום שהמוח שלנו חווה דחייה חברתית כאיום ממשי על החיים – ממש כמו מוות. בתקופת האדם הקדמון, לא היה צורך לפגוע פיזית במישהו כדי לסכן את חייו – היה מספיק שהקבוצה תנטוש אותו. לבד, ללא קבוצה שתגן עליו, האדם לא היה שורד – הוא היה עלול להיטרף על ידי חיות או להיכנע לתנאי הסביבה הקשים. כך, הנטישה הפכה למשהו שמקודד במוחנו כסכנת חיים.

היום המציאות שונה, אך המוח הפרה-היסטורי שלנו עדיין מפרש דחייה חברתית כמשהו הרה גורל. לכן, חרדה חברתית מרגישה כמו איום קיומי – פחד מלהידחות, להיעלב, להיות מושפל או "שקוף" מעבר לכך, דחייה חברתית אומרת שאני כאדם "לא טובה מספיק" או "לא ראויה לחיות עם השאר" מה שמערער את יסוד הזהות העצמית שלי ומאתגר את תחושת השווי העצמי.

מי שסובל מחרדה חברתית עלול לחוות כל אינטראקציה חברתית כפוטנציאל לפגיעות קשות. לדוגמה, נערה שאומרת "יחשבו שאני מוזרה" – במיוחד כשאין סיבה ממשית לחשוב כך – עשויה לאותת על קיומה של חרדה חברתית. ביטויים נוספים שיכולים לשמש כאינדיקטורים הם משפטים כמו "אני משעממת", "אין בי משהו מיוחד", או תחושת נחיתות כללית לעומת אחרים.

במקרים כאלה, משפטים כמו "עזבי, יהיה בסדר" לא מועילים – החרדה החברתית היא חוויה רגשית עמוקה ועוצמתית, שלא ניתנת להדחקה או לביטול במילים פשוטות.

עד לגיל ההתבגרות, לחברה שאנו חיים בה אין משקל אדיר בחיינו, בגלל המשמעות הגדולה של הקשר עם ההורים בגילים צעירים יותר, ולכן לא נבחין בחרדה חברתית.

בגיל ההתבגרות, זה שבו הורים רבים מתלוננים "שכחת אותנו, ואת רוצה רק להיות עם החברים כל היום", אפשר להתחיל לראות חרדה חברתית. כדאי לדעת שקיים קשר בין חרדה חברתית לדחייה חברתית. בקרב ילדים שחוו דחייה חברתית בבית הספר היסודי סביר לראות חרדה חברתית בחטיבה ובתיכון. הם חוו את הדחייה, חוו את הכאב של להיות מנודה ובתיכון הם מפחדים הרבה יותר.

חרדה חברתית שונה מביישנות – מדובר בפחד ממש מפני ההשלכות החברתיות של ההתנהגות. זה פחד ללכת למכולת או ללכת לחנות פארם כי "המוכרת תחשוב שאני מוזרה".

חשוב לומר שחרדה יוצרת תחושות לא נעימות שאנחנו רוצים לא לחוות ולכן נימנע מחוויות, מקומות או התנסויות שעלולים לעורר בנו את התחושות הללו.

אם נערה ביישנית תלך לחנות – היא באמת תתבייש ליצור שם קשר עם אנשים, אבל לא תהיה לה בעיה לשלם, למשל. כשיש לנערה חרדה חברתית, היא תפחד שיגידו שהיא מוזרה והיא תבחר לא ללכת לשם. מדובר בהימנעות שמשפיעה על מהלך החיים; המוח אומר לה שמדובר בגירוי מסוכן שכדאי להימנע ממנו.. התגובה הנמנעת של הנערה יכולה להצביע על הקושי הפנימי אותו היא חווה.

איפה הקו שמפריד בין ביישנות וביישנות קיצונית לבין חרדה חברתית? אם הנערה אומרת שקשה לה ליצור קשר עם אנשים או מביך אותה, זה נורמלי וזו ביישנות. אם היא אומרת שהיא חושבת שיגידו שהיא מכוערת וידברו עליה – זה אומר שמדובר בחרדה חברתית. הקוגניציה, המחשבה שמלווה את מה שקורה – היא המשפיעה.

חרדה חברתית משפיעה על הנערה במגוון מישורים — התנהגותי, רגשי ופיזיולוגי. הנה תסמינים של חרדה חברתית שיכולים להעיד על כך:

תסמינים התנהגותיים לחרדה חברתית

תסמינים רגשיים לחרדה חברתית

תסמינים פיזיים לחרדה חברתית

מומחים מצביעים על מגוון סיבות להתפתחות חרדה חברתית:

צריך לזכור שחרדה חברתית מושפעת גם מההשפעות של הרשתות החברתיות – כל בני הנוער מעלים תמונות מהימים הטובים שלהם. הנערה משווה את עצמה לבני הנוער הללו ורואה את כל הדברים שהיא לא, ובכך הרשתות מעמיקות את התחושה של בת הנוער שהיא לא מספיק טובה.

הקוגניציות, המחשבות שמלוות את החרדה החברתית הן כאלה שמאוד קשה "להתווכח" עימם, אפילו בטיפול. אם בת נוער אומרת לי "אני לא מעניינת" אני מציעה לה ללמוד תחומי עניין חדשים, אך זה גם לא משהו שהיא תסכים לעשות – אנחנו רואים בעיה שהנערה לא מוכנה לגשת לפתור. אני רואה שהיא עסוקה בלומר שהיא לא מעניינת.

דימוי גוף של נערות מושפע ממגוון גורמים וכמובן ממה שהן רואות ברשתות – העולם מאוד רוצה לשמור אותך בדיכאון כי אנשים מדוכאים קונים יותר. מבחינה מסחרית החברות עסוקות בלהגביר את הפער בין מה שיש לך לבין מה שחסר לך – כך שתמיד נרצה משהו כדי להרגיש טוב, רק חולצה אחת בינינו לבין תחושת נחת. החברות הגדולות שולחות מסרי פערים כדי להעמיק את הדיכאון והתחושה שאנחנו לא מספיק. אני יכולה לזהות את זה בכתבות ממומנות מקילומטרים, ורואה מסרים של "איך רק הסרת שיער בלייזר תהפוך אותך יפה" ו"רק המכונית תעשה אצלך את השינוי".

גם אנחנו, כאימהות, נחשפנו לשלל אתגרים עם דימוי עצמי וכן דימוי הגוף , ואני יכולה לומר שאני כמעט לא מכירה אישה שאומרת שהיא אוהבת את עצמה כמו שהיא. דווקא בגלל זה חשוב לתמוך בבנות שלנו ולחזק את הביטחון העצמי שלהן.

התקופה האחרונה הייתה מאתגרת מאוד עבור בני הנוער. מאז ימי הקורונה, רבים מהם התקשו לבסס קשרים חברתיים תקינים, והבידוד החברתי הותיר צלקות רגשיות. כשרק התחילו להתרגל לחיים חברתיים מחודשים, הגיעה המלחמה והביאה איתה טראומות נוספות: התמודדות עם אובדן, אזעקות, מעברים בין ערים והיעדרות ממושכת מהלימודים. כל אלה יוצרים מציאות שבה נוער נראה "כאילו הכל בסדר" — הולך לבית הספר, נפגש עם חברים — אבל בפנים מתמודד עם מצוקה רגשית עמוקה.

איך תזהו סימני מצוקה שדורשים התערבות?

כדאי לשים לב גם לשינויים קטנים: איך הילדה יושבת בארוחות משפחתיות? האם היא משתתפת? האם היא מבודדת את עצמה?

מה לעשות? כדי להבין מה עובר על הילדה שלכם, כדאי פשוט לשאול: "מה מדאיג אותך עכשיו?" חשוב להקשיב באמת — גם אם התשובות נשמעות לנו קטנות או לא חשובות. מה שמעסיק את הילדה שלכם, הוא מה שחשוב עכשיו.

כאשר מזהים סימני חרדה חברתית, קיימות דרכים רבות לעזור:

מעניין לדעת שיש הורים שמופתעים לשמוע שהדרך להתמודד עם חרדה חברתית הוא דווקא להתעמת איתה ולגשת לדבר עם ילדים אחרים, שיכולים להיות כל כך מאיימים ובכך למעשה ללמד את המח שהמצב שהנערה הכי מפחדת ממנו הוא חרדה ולא איום אמיתי.

אתם בטח תוהים איך אתם, כהורים, יכולים לעזור לבת שלכם להתמודד עם חרדה חברתית. קודם כל, חשוב לבנות קשר. חשוב להתחיל כשטוב. הפרדוקס הוא שכשהמצב טוב לא תמיד פנויים לקשר – אנחנו עסוקים בעבודה, בבית, בבישולים. דווקא כשהכל טוב תשבו איתם, תאכלו איתם. כך, כשיהיה משהו רע אצל הנערה – תזהו.

חשוב לשבת לדבר עם הילד, וכשקיים קושי – לבנות תוכנית עבודה משותפת ולראות איך אתם יכולים לעזור. יש דברים שתוכלו לעשות לבד, ובמידת הצורך אפשר לפנות להדרכת הורים. לעיתים יש לקחת את הילד לטיפול כי הוא זקוק לעוד מבוגר שישוחח איתו, במיוחד אם יש התנגדות מול ההורים. טיפול, לצורך העניין, הוא ללמוד אסטרטגיות יעילות לתפעול. כולנו מקבלים טיפים להשתמש נכון במדיח או בחומרי ניקוי, אבל בכל הקשור להתנהלות מול הילד – זה הרבה יותר מורכב ואישי.

חשוב להתייעץ כדי להבין מה צריך לעשות כדי שהילד יעבור את התקופה הקשה הזו. יש מי שרואים את הטיפול בתור מענה למצב שבו "יש בעיות של ממש ", ואני דווקא שואלת – למה לסבול?

אני, בתור אימא, צריכה להקשיב לילדה ולהבין את המצוקה. אם אני מבינה שהנערה לא עוברת התעללות חברתית, שהיא בסך הכול צריכה תיווך – זה מעולה לעודד.

אם אני מנסה לעודד את הנערה לפגוש חברות והיא מגיבה בצורה שלילית מאוד, זה אומר שצריך לשים לב ולברר מה הבעיה מאחורי הסירוב - אולי יש דחייה חברתית בכיתה, אולי הנערה סובלת מחרדה חברתית. צריך לחקור לעומק ולא לפחד מזה.

יש מקרים שבהם התיווך והעידוד שלנו להזמין חברות יועיל. אם הילד יגיד "אני מעדיף למות ולא ללכת" צריך לעצור ולגבש תכנית פעולה טובה יותר, וכנראה גם לפנות לעזרה, אם טרם פניתם.

מהי שכיחות החרדה החברתית?

חרדה חברתית היא תופעה נפוצה בקרב בני נוער בעולם, וגם בישראל, והיא משפיעה באופן ניכר על איכות חייהם. מגפת הקורונה החמירה את הבעיה, והביאה לגידול במספר הסובלים מחרדה חברתית (Kindred & Bates, 2023). לפי מחקרים בין-לאומיים תומכים בממצאים אלו, ומראים כי חרדה חברתית מופיעה בקרב כ-7–13 אחוזים מהמתבגרים (American Psychiatric Association, DSM-5, 2013). הנתונים מדגישים את החשיבות בזיהוי מוקדם, פתיחת ערוצי תקשורת עם בני הנוער, והפנייה לגורמי טיפול מקצועיים, כדי למנוע החרפה של הקשיים ולחזק את החוסן האישי והחברתי שלהם.

האם חרדה חברתית עוברת מעצמה?

לא נתקלתי בכזה מצב. אם זה עבר מאליו זו כנראה הייתה רק ביישנות.

האם חרדה חברתית קשורה לביטחון עצמי?

המושג "ביטחון עצמי " כולל טעות גדולה בהמשׂגה. נכון לומר שבגיל ההתבגרות הביטחון העצמי משתנה.

הבת שלי מתביישת לצאת מהחדר כשיש אורחים, זה נורמלי?

בהחלט כן. לא בהכרח מדובר בחרדה חברתית.

פחד קהל זה אותו הדבר כמו חרדה חברתית?

מדובר בתופעה שונה, ונפוצה יותר.

איך מטפלים בחרדה חברתית?

באופן פרדוקסלי - חייבים להכריח את האדם לעשות מה שהוא שונא, נלמד את מי שסובלת מהחרדה שמה שהיא חושבת שמסוכן – איננו מסוכן.

גיל ההתבגרות מאתגר בפני עצמו. תוסיפו לזה את תופעת החרדה החברתית ותגיעו למצב לא פשוט עבור הנערה, וגם לא עבור ההורים. החדשות הטובות שיש מה לעשות. תקשורת פתוחה היא התחלה מעולה, ואל תהססו לפנות לעזרה.