אימהות רבות מספרות לי על האתגרים שהן חוות מול הילדות שלהן, שהפכו "בבת אחת", כך נראה, למתבגרות. מדובר בתופעה נפוצה, שגם אם את מרגישה ש"הכתה" בך או בביתך בצורה מיוחדת, היא חלק בלתי נפרד מגיל ההתבגרות. גם אם הדימוי העצמי סביר במהלך הילדות, בגיל ההתבגרות (שמתחיל כבר בגיל 10, 11 או 12) מתחילים שינויים, ופתאום הרבה דברים שהיו ברורים לנו לגבי עצמנו מתחילים להתערער.
אצל כל נערה, הפגיעה בדימוי העצמי יכולה להיראות ולהישמע אחרת; ילדות עם עודף משקל, שעד היום לא ממש שמו לב לזה ולא היו מודעות, מתחילות פתאום לקבל הערות מילדות אחרות בכיתה או במסגרות חברתיות אחרות, וזה משפיע עליהן. פתאום מופיעות התמודדויות חדשות שמשפיעות על המחשבות של הנערה לגבי עצמה. צריך להתמודד עם לב שבור, עם כישלון במבחן ועוד הרבה דברים שישפיעו על הדימוי העצמי ועל התפתחות הזהות האישית.
בגיל ההתבגרות, באופן טבעי, כל נערה מתחילה לשאול מי היא בעולם ולפתח זהות משל עצמה. למעשה – זוהי המשימה ההתפתחותית שלה בשלב הזה. אחת הדרכים לעשות את זה היא בדרך כלל קצת לערער את תפיסות הבית ולאתגר אותן:
תעודת בגרות זה חשוב? מי אמר? אולי אלך ללמוד לק ג'ל ואעשה כסף.
ספורט זה חשוב? מי אמר? אולי אפסיק לעשות ספורט.
חלק מהבדיקה וחיפוש הזהות ("מי אני?") כוללת התרחקות מסוימת מההורים, כי את המשימה הזו הנערה חייבת להשלים במהלך תקופת ההתבגרות. כן, גם אם זה לא נעים או מקשה על ההתנהלות בבית, שווה לזכור שזו המשימה ההתפתחותית החשובה ביותר עבור הבת שלך.
תזכורת לנערות שמרגישות רע עם עצמן
אימא – את יכולה לומר את זה לבת שלך, או להעתיק לה את השורות האלו ולשלוח לה בווטסאפ. הנה מה שיש לי לומר: זה בסדר שאת לא מרגישה טוב עם עצמך בגיל ___; זה קורה לכולם – גם לבנים וגם לבנות. גם אם זה נראה לך שקל לחברות שלך, תזכרי שהן כנראה מתמודדות עם קשיים, כי בדרך כלל, חברות לא אומרות אחת לשנייה - "אני מרגישה חרא כי הציונים שלי במתמטיקה ירדו" או "אני שונאת את איך שאני נראית" – זה לא אומר שהן לא מרגישות ככה.כדאי שתזכרי שהמעבר מגיל הילדות לגיל ההתבגרות מערער המון דברים, וחשוב לדעת שזה נורמטיבי וקורה לכולן – גם אם הן לא מודות בכך.
אימא, הבת שלך סובלת מדימוי עצמי נמוך? הנה מה שאפשר לעשות
אם גם לך היה דימוי עצמי נמוך בגיל ההתבגרות, חשוב שתחלקי את החוויה עם הבת שלך. זה דבר שחשוב שילדות ידעו. אם זו לא הייתה החוויה שלך, אולי תוכלי לספר על חברות שסבלו מדימוי עצמי נמוך, ולשים את החוויה של הנערה בקונטקסט הנכון.
העבודה על ערך עצמי, דימוי עצמי והערכה עצמית היא עבודה ארוכה ולא קלה. אבל היא אפשרית ומשתלמת.
הכי חשובה – תקשורת טובה
אני יודעת, קל לומר "תקשורת טובה", אבל איך אנחנו מגיעות למקום כזה? למצב שבו הבת שלך תרגיש מספיק בנוח לומר לך "לא הולך לי מספיק טוב בלימודים" או "רע לי בבית הספר"? קודם כל, אנחנו חייבות להגיע לשיחה עם הנערות שלנו פנויות מבחינה רגשית.אם אני טרודה ועסוקה בענייניי ואני נוטה להיות עם המחשבות שלי – (וזה קורה להמון הורים בתקופה שלנו, כי אנחנו רוצים גם קריירה, גם תחביבים וגם חיי חברה עשירים) – ולא מפנה את הקשב ואת הרגש לטובת הבת שלי, פספסתי הזדמנות להיות שם בשבילה באמת, ברגע שהיא הכי צריכה אותי.
אז מה לעשות כדי לדבר עם הבת שלך בצורה אפקטיבית?
1. קחי רגע לעצמך לפני שאת ניגשת לדבר עם הבת שלך2. צרי עוגנים בלוח הזמנים של שתיכן, שבהם את פנויה עבורה: סיטואציות שבהן את נמצאת לבד עם המתבגרת שלך (שימי את הסלולרי שלך בצד, תאמיני לי שזה מפריע לה).
3. אל תסתפקי בשאלה "איך היה?" כי יש סיכוי טוב שתיאלצי להסתפק ב"סבבה". במקום זה, תשאלי שאלות יותר ספציפיות כמו "לאן טיילתם היום בפעולה של הצופים?", "מה עשיתן היום בשיעור ספורט"? שפותחות פתח לתיאורים ואולי גם שיתוף ברגשות ובקשיים. אולי תקבלי הערות כמו "אימא, את חופרת", אבל עמוק בפנים הבת שלך תעריך את האכפתיות שלך.
אנחנו, בתור נשים בוגרות, יכולות וצריכות ליצור לעצמינו מקורות תמיכה. מצד שני אנחנו חייבות לזכור שלנערות שלנו אין מקורות תמיכה רבים, לכן השאיפה היא להיות מקור התמיכה העיקרי. נכון, גם לחברות יש נפח די גדול, אבל התקשורת בין מתבגרים היא לא בהכרח תקשורת פתוחה או כנה והמתבגרות צריכות לדעת ולהרגיש שיש להן למי לפנות, כי אם אין להן הן יחפשו את המידע בבלוגים או בצ'אטים ברחבי הרשת, שם הן עלולות למצוא מידע בעייתי ומוטעה. בתור אימא, אני רוצה להיות הכתובת שתספק את האינפורמציה האמינה, הבטוחה והמדויקת יותר.
כולנו שמענו על הסכנות שאורבות לנערות באינטרנט, מה שמעניין לדעת הוא שהסכנות לעיתים מסתתרות מאחורי מעטה אמפתיה מתעתע, כך שכדאי מאוד שתצרי הזדמנויות לשיחה פתוחה עם הבת שלך. ובכל אופן, גם אם הבת שלי לא תשאל אותי על הנושא, מוטלת עליי החובה והאחריות לזמן לה מידע רלוונטי שיהיה לה נגיש. ספר רלוונטי, למשל. אני ממליצה על "ספר הבנים הגדול" ו"ספר הבנות הגדול". אלו ספרים ארוכים ומפורטים, שמספרים הכל על גיל ההתבגרות. גם אם זה נראה מוקדם מדי, אפשר פשוט להניח את זה בבית. יש סיכוי ממש טוב שמתישהו היא תשלוף אותו מהמדף ותקרא בו – קצת בכל פעם, או כולו בבת אחת.
כך תצרי הזדמנות מעולה לשיחה
בגלל קצב החיים שלנו בעידן הנוכחי, והניסיון שלנו לתמרן בין עבודה, בית, משפחה, תחביבים וחברה –אנחנו טרודות רוב הזמן. הילדים והילדות שלנו מרגישים את זה, אבל הם צריכים אותנו פנויים רגשית. במיוחד נערות בגיל ההתבגרות, לכן דווקא ברגעים שלפני השינה כשההגנות יורדות ויש יותר רוגע, יש סיכוי שהמתבגרת שלך תחלוק איתך משהו אותנטי.כשכבר יש שיחה כזו, חשוב להשאיר מחוץ לחדר את המקום המטיף, המלמד והביקורתי, ובמקום זאת להיות במקום שמקשיב ולגלות אמפתיה. מילים כמו "גם אני חוויתי משהו דומה פעם" או "אני מבינה על מה את מדברת" יכולות להקל על הילדה. שיתפת את הבת שלך בחוויה שאת עברת? את עושה "מודלינג" מצוין– ילדים לומדים תקשורת וערכים דרך ההתנהגות שלנו ומחקים אותה. שתפי אותה ותהיי קשובה– היא תשתף אותך חזרה.
זה טבעי אם את רוצה לבקר את הבחירות או את הרגשות של הבת שלך, אבל אני ממליצה לך לעצור רגע לפני. הסיבה לכך היא ההשלכות הנוראיות של הביקורת: היא מפוררת את היחסים ופוגעת בהם. אז גם אם את רוצה להתפוצץ, תנשמי עמוק ותשמרי את הביקורת לעצמך.
הסערות של גיל ההתבגרות דורשות ממך להיות האי הרגוע שהילדה שלך יכולה לנוח עליו אחרי יום שבו היא נאבקה בגלים גבוהים ובמערבולות. היא תבוא הביתה, ותדע שיש לה עם מי לדבר. חשוב לזכור שאחד הרגשות הכי קשים של גיל ההתבגרות הוא בדידות. כל עוד את האי של בתך, את מאפשרת לה לנוח מהכאוס סביבה, ולעולם לא להיות בודדה בו.
אימא, איך שאת מדברת לעצמך - משפיע
כן, איך שאת מדברת לעצמך משפיע עליך, ברור. אבל אם את אימא לנערה, כדאי שתדעי שזה משפיע עליה. כשאת מסתכלת על המראה ומקניטה או שאולי מקטינה את עצמך על קמט שהופיע או על שומן עודף – אפילו אם זה בהומור עצמי - הבת שלך קולטת, רושמת לפניה, מפנימה ולוקחת איתה כצידה לא בריאה לדרך. אם את רוצה שהבת שלך תאהב את עצמה, תתחילי לאהוב את עצמך או לפחות לחיות עם חלקים מסויימים בשלום.דימוי עצמי ודימוי גוף באופן ספציפי מאוד מעסיק נערות בגיל ההתבגרות. כדאי שתהיי מודעת להשלכות של הדיבור בבית על ענייני משקל, דיאטה וכדומה כי המדרון הזה חלקלק מאוד. אם את לא בטוחה שאת מנהלת את השיח הזה באופן מתאים לבתך מומלץ לפנות לאשת מקצוע מומחית בתחום.
את כאן, וזה המון עבור הבת שלך
חשוב שתזכרי, אימא - בחיים הכל זה יחסים. כשאת דואגת לשמור על קשר קרוב עם הבת שלך זה יעזור לה לצלוח את התקופה הסוערת של גיל ההתבגרות בשלום.
