מה הזיכרון הכי מוקדם שלך מהילדות?

תקופת בית הספר, הייתי חוזרת מהלימודים ישר לבית של סבא וסבתא ומכינה עם סבתא עוגות ועוגיות. כשגדלתי הבנתי מסבתא שלפעמים היא רק רצתה להעסיק אותי, אז היא נתנה לי בצק רק כי לא הייתה פלסטלינה...

ספרי על רגע אחד בקריירה שכמעט שבר אותך

שבוע לפני פתיחת הבייקרי ישבתי עם יועץ עסקי כדי לתמחר את הקינוחים, והוא אמר שאין בי משהו מיוחד ושעדיף שלא אפתח מקום משלי אלא אמשיך לעבוד מהבית. הרגע הזה ריסק אותי ובמשך כל הדרך הביתה בכיתי לאמא שלי בטלפון, שאמרה לי שהוא רק יועץ עסקי. הוא לא מכיר אותי ואת היכולות שלי. הבנתי שהיא צודקת וידעתי שאני לא מוותרת על חלום שלי .

מה הביקורת הכי קשה שהופנתה אלי?

כשפתחתי את הבייקרי הייתה טוקבקיסטית שכתבה שאני "גימיק", ש"עוד חודשיים המקום ייסגר" וש"כל הרעש מסביב הוא יח"צ שאני משלמת עליו", מה שלא נכון.

על אילו דברים ויתרת במהלך החיים? 
בעיקר על מפגשים עם חברים- נמנעתי מבילויים במועדונים ומיציאות ליליות עם חברות. לפעמים זה היה בגלל שעבדתי עד השעות הקטנות של הלילה והכנתי עוגות שהוזמנו למחרת, ולפעמים כי הייתי צריכה ללכת לישון מוקדם בשביל לקום מוקדם ולהמשיך לאפות הזמנות.

מתי הרגשת שהגשמת את החלום?

מיום פתיחת הבייקרי אני מרגישה כל יום מחדש שאני מגשימה את החלום שלי.

לראות את כל האנשים שמגיעים ונהנים מהקינוחים שאני מכירה, לקבל באינסטגרם את כל התיוגים ולהיות מוצפת באהבה ופירגונים, זה הגשמת חלום.

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך? 

את העובדה שאני משמחת אנשים באמצעות היצירה שאני כל כך אוהבת. 

לא ניתן לתאר במילים את האושר ואת מה שקורה לי בגוף בזמן שאני מקבלת הודעות תודה ותגובות שנשלחות אליי מאנשים שאכלו את הקינוחים... האהבה והפרגונים מהקהל זה הדבר שאני הכי אוהבת בעבודה שלי.

אם לא היית קונדיטורית מה היית?

אין ספק שהייתי בוחרת להיות מפיקת אירועים.

מה שדומה בתחום הזה לקונדיטוריה הוא שגם בהפקת אירועים היצירתיות באה לידי ביטוי בזמן שהמטרה הראשית היא לשמח אחרים.

אם היית יכולה לחזור לגיל 12 מה היית אומרת לעצמך?

כאחת שסבלה מבעיות קשב וריכוז ונטלה באופן קבוע ריטלין, הייתי אומרת לאור בת ה-12 שהלימודים חשובים מאוד, אבל אם לא מצליחים בהם לא צריך להיות עצובים. אפשר להצליח גם בתחומים נוספים. צריך רק לזהות את מה שטובים בו ואוהבים אותו.

רק מי שמעז- מצליח.